רוקדים ראובן סיון! סלסה, ריקודים סלונים

ראשי

אודות

הוסף למועדפים

לרוקד החדש

תוכנית לימוד

קורסי סלסה

ריקוד למתחתנים

פורום ריקודים

סגנונות ריקוד

מפה

תמונות + וידיאו

שירים
כתבות ריקודים
קופון נעלי ריקוד 
צור קשר
מסיבת רווקות

 

 

 

 

 

 

 

טיול סלסה בקובה ובמרכז אמריקה

 

מאת: מיכאל אסולין (כרובי) מדריך סלסה קובנית - רואדה

בצוות המדריכים של "רוקדים ראובן סיון"

 

עדכונים

לפני קובה...

טוב אז הנה עכשיו אחרי שחזרתי לי לשגרה סוף סוף מצאתי לי זמן לסכם את החוויה הזאת שנקראת טיול לארץ של סלסה, רואדה, מסיבות ריקודים, רום, סיגרים וטבק, שילוב הזוי של שמחה ועוני, ארץ שכשאתה מגיע אליה אתה נהיה מוקסם ונופלת עליך אוירה של טרנקילו מטורפת שלא בא לך לעשות כלום חוץ מלרקוד לצלילים ומקצבים של מוזיקת סלסה קובנית כל היום...

ברוכים הבאים למסע שלי אל קובה!!!

אז בתור מתאבן לקובה התחלתי את הטיול שלי ככה במרכז אמריקה, ארץ הגלים, הגולשים והחופים, קוסטה ריקה.

*במעבורת בקוסטה ריקה ליד הדגל המקומי

ניסיתי לחקור קצת את תרבות ריקוד הסלסה והריקודים הלטיניים של המקום הזה אך לאכזבתי הרבה גיליתי שלא שם נמצא הקסם, המועדונים אמנם מפוצצים ברקדנים ורקדניות, וגם כן שומעים מידי פעם איזה שיר או שתיים של סלסה, אך המוזיקה שם היא בהחלט לא משהו שהייתי מגדיר כמועדון סלסה כמו שאני מכיר מארצנו, אלא יותר כמו מועדון מוזיקה לטינית, המוזיקה המתנגנת במקום היא מכל הסוגים והמקצבים הלטיניים שיש, כמו קומביה קולומביאנית, בצ'אטה דומיניקנית, מרנגה ובין לבין גם כן סלסה ולפעמים אפילו קובנית אבל רואדה לא מצאתי שם בכלל!!!

מה שכן מצאתי שם אבל וזה אין ספק זה חופים וטבע פשוט מדהימים ביופיים ונהניתי מכל רגע אפשרי של מנוחה ושקט נפשי.

* סוסי פרא על  חוף הים

כמובן שהסגנון השולט הוא בעיקר הרגאייטון, (מה שקוראים פה "רגאטון") הכל כך אהוב ופופולארי במדינות מרכז אמריקה (לפחות באלה שבהם הייתי קוסטה ריקה, ניקרגואה, קובה).

שם בריקוד, הוא פשוט משהו ולא יצא לי לראות הרבה קשירות ודברים מסובכים או יפים שתופסים את העין.

אבל פה ושם עוד רואים איזה משהו נחמד, אבל מבחינת תנועת הגוף של הרקדנים היא מאוד גמלונית ולא כמו שחשבתי שאני אראה על רקדנים לטיניים.

 

*כנסיה על רקע של שמיים מדהימים בניקרגואה

המשכתי לניקרגואה, ארץ די פרימיטיבית בעלת נופים קולוניאליים עתיקים ובניה ואדריכלות מדהימה ביופייה אך בעלת חיי לילה מאוד מאכזבים, מועדון לילה סוער ושוקק חיים שם מאוכלס בכ-20 אנשים ברובם מקומיים, אך אני מאמין שבעונה הגבוהה של התיירות המקומות יותר שוקקי חיים ושמחים, בכל מקרה, בעודי נכנס למועדון סלסה, לאחר המלצה של סוכנת תיירות מקומית, מצאנו את המקום ריק לגמרי מאנשים ואז עברנו למועדון אחר יותר קטן, שמבחוץ שומעים מוזיקת סלסה מתנגנת. החלטנו להיכנס ואכן לשם שינוי היו אנשים והייתה אוירה מאוד שמחה במועדון. בהתחלה ישבתי לי על בירה לראות איך המקומיים פה רוקדים סלסה ולהפתעתי הרבה זה היה יותר גרוע מקוסטה ריקה, בקושי לעשות ENCHUFLA הם יודעים! חוץ מאחד שלמד גם כן SETENTA הם ממש חסרי ידע בתרגילי סלסה! וכמובן שמעגלי רואדה לא נראו שם בכלל... אבל עדיין האווירה במקום הייתה מאוד שמחה והבנות כן יודעות לזוז ולרקוד חושני ביותר כשיודעים להוביל אותם.

לאחר ביקור חטוף במדינה חזרנו לקוסטה ריקה לכבוד ראש שנה, ואיזו דרך טובה יותר יש בשביל לפתוח את השנה מאשר קפיצת בנג'י בגשר לתוך ואדי ירוק ומדהים???

בערב ראש השנה, ישבנו והסבנו לשולחן חג יחד עם חב"ד ועוד המון ישראלים ועוד כמה יהודים מהתפוצות והיה ממש חוויה, כבר פעם שנייה שאני עושה את החג לא בבית ואני מסב לשולחן של חב"ד ואני נפעם מחדש.

לסיום וקינוח הלכנו לשמורה של הר געש שאפילו פעיל ויורק לבה מידי פעם, שם יש מעיינות מינרלים ואתה יושב ונרגע לך מתחת למפל חם ונעים כברקע רואים את ההר...

*יושב ונרגע לי מתחת למפל

לאחר הפתיחה הדי צולעת בתחום של סלסה ושלא נדבר על ריקוד רואדה או בכלל ריקודים לטיניים לסוגיהם, הגיע לו תאריך היעד לדובדבן שבקצפת... יום הטיסה לקובה!!!

כולי בהתרגשות מגיע לשדה תעופה, טיסה של חברת התעופה הקובנית CUBANA ועוד יודע שחבר שלי מחכה לי שם בהוואנה מגיע לדוכן של הצ'ק אין ומתחיל להרגיש את האופי הקובני במיטבו, הטיסה בוטלה בגלל סיבות מנהליות, לפי מה שהבנתי מהמקומיים שם זה בגלל שלא היה מטוס מלא אז הם החליטו לא להוציא אותו מהוואנה, נשלחתי לי למלון ללילה נוסף בסאן חוזה ולמחרת טיסה דרך מקסיקו ליעד הנכסף, קובה.

נוחתים בהוואנה ותופסים מונית לעיר.איך שנוחתים כבר מתחילים להרגיש את קובה ואת האווירה של הזמן שעצר מלכת... מבנים מפוארים עם פיסולים ועיצובים אך במצב מתפורר ומט לנפול. מכוניות אמריקאיות עתיקות שנוסעות בכביש כאילו זה איזה סובארו או מאזדה רגילה פה אצלנו.

   

מנסים לברר על מועדונים טובים לריקודים בלילה, ולפי מה שהבנו מהארץ, בכל עיר בקובה יש מקום שנקרא CASA DELA MUSICA שבתרגום חופשי זה בית של מוזיקה או CASA DELA TROVA שזה בית של שירה כשמחירי הכניסה משתנים התאם למקום, ללהקה המופיעה, ולשעה שבה מגיעים. לדוגמא בהוואנה כניסה להופעה טובה בערב תעלה 25$ ולהופעה בצהריים תשלמו 5$ ויכול להיות אפילו לאותה להקה.

אז מחכים ללילה לראות איזה הופעה טובה, כל מועדוני ריקודים עולים החל מ10$ (והכוונה היא לא לUSD אלא לפזו קונברטיבלה שהוא שווה ערך לקצת פחות מיורו) ומגיע ל25$ למקום באמת טוב עם הופעה נחשבת, כל מועדון ריקודים מקומי נראה בערך כמו איזה מסיבת כיתה שעושים במקלט והכניסה שם היא באיזור ה3$ שזה כבר מחיר סביר. טוב אז שם נכנסים למועדון מקומי והתקליטן מנגן לו מוזיקה אך כמובן שלא סלסה, המקומיים הצעירים כבר בחלו לרקוד ריקודי סלסה קובנית ועברו לרגאייטון כמובן, כאשר במהלך הערב היה איזה שיר או שתיים של סלסה אז שם סוף סוף יצא לי לראות רואדה קובנית אמיתית ואותנטית...

אז נכון שמה שאומרים פה שמבחינת תרגילים וסיבוכים ברואדה לא תראו שם אבל מספיק לראות אותם עושים את הדברים הכי פשוטים כדי להבין ששם באמת התחיל הכל, אם זה ENCHUFLA רגילה או כפולה או אם הם השתוללו עם SETENTA ועשו רואדה "מסובכת" לכאורה, עדיין פשוט שובה את העיניים לראות את התנועת גוף שלהם בזמן הריקוד, איך שהם זזים עם כל איבר ושריר בגוף, והקובניות, עליהן בכלל אין מה לדבר, החושניות תוך כדי ריקוד שלהן, הטוסיק שמתנועע מצד לצד, פשוט נראה טוב!!!!

למחרת החלטנו להשקיע וללכת למועדון קצת יותר יקר ומתוייר עם להקה חיה שמופיעה במקום. לאחר כשעה של המתנה עם מוזיקה קובנית טובה שנוגנה על ידי התקליטן וכמובן שאיך אפשר בלי הרגאייטון האהוב עולים לבמה 10 נגנים ומתחילים לתת הופעה מול קהל אמנם די מצומצם ומעט ממנו מקומי אבל עדיין הייתה סלסה בכל פינה בין אם מכאלה שיודעים לרקוד ובין אם כאלו שעוד לומדים את ריקוד הסלסה אצל איזה קובני שנותן שיעורי ריקוד פרטיים ואפילו כאלה שאין להם מושג אבל מבסוטים מהמוזיקה השמחה ומלאת חיים.

עם הזמן בהוואנה התחלנו להרגיש כמו בבית, נכנסנו לבתי מלון, הלכנו קצת לבריכה לשחות, להשתזף, לשכב בשמש ולהירגע עם ספר וסיגר טוב...

  

בכללי בהוואנה היינו שבוע שלם, כשהגענו נתקענו שם לפני המשך הטיול בגלל יום כיפור, לא רצינו להעביר את הצום סתם באיזה חור והחלטנו להישאר בהוואנה וללכת לבית הכנסת.

בהוואנה יש 3 בתי כנסת וקהילה של כ-1000 יהודים. יש שם ביהכ"נ די גדול ומפואר של חב"ד שם היינו, הוא ממוקם בהוואנה העתיקה. היהודים מאוד שמחו לארח אותנו, ובאמת נותנים הרגשה חמה ונעימה של בית.

אחרי יום כיפור עזבנו את העיר הגדולה והחלטנו לצאת למצוא קצת נופים ירוקים ורגועים...

אז לאחר שעזבנו את הוואנה הגענו לעיירת גידול הטבק, ויניאלס, עיירה שקטה, ירוקה מאוד, ורגועה ברמות שלא להאמין...

 

*בטיול סוסים בין שדות הטבק ובאופניים באזור

אך כמה שזה לכאורה מטעה, חיי הלילה שם פשוט סוערים ביותר, יש שם איזה 3 מקומות לרקוד שהמרכזי שבהם נקרא על שם הזמר הנודע פאולו מונטאנייז שנהרג בתאונת דרכים לפני כמה שנים.

שם התחלתי באמת לראות את קובה שחיפשתי, המקום מלא בתיירים ומקומיים שמפזזים ביחד ולחוד לצלילי מוזיקת סלסה סוערת וחושנית, מידי פעם רואים כמה קובנים רוקדים להם במעגלי רואדה שמחים, יפים ופשוטים להפליא או סתם יושבים על בירה או רום ומקשיבים למוזיקה שמנוגנת על ידי להקה חיה שמתחלפת מידי יום ביומו, לרוב לא תמצאו שם להקות מוכרות אלא הרכבים מקומיים, אבל עדיין האווירה היא מה שעושה את המקום לכה מיוחד.

אז ביום מטיילים בין הרים ושדות, עם סוסים או אופניים ובלילה רוקדים ומבלים כמה שיותר.

אחרי איזה יומיים שכאלה ושבוע שלם שכבר עבר רצינו כבר ים...

שמש, מים טורקיז, חול לבן וקוקוסים על החוף... אז לקחנו רכב עם עוד 3 בנות, פתחנו מפה ונסענו לחוף מריה לה גורדה, אחד מפנינותיה של קובה. חוף כמו שחוף קריבי צריך להיראות

 

*מריה לה גורדה – כל מילה נוספת, מיותרת!!!!

וכך סיימנו את השבוע הראשון לטיול...

ומה יותר מתאים מלפתוח את השבוע השני בבוקר עם נוף כזה????

*קשת בענן בויניאלס

אז אחרי השבוע הראשון המוצלח להפליא, החלטנו להמשיך הלאה לעבר היעד הבא, טרינידד...

טרינידד, זו העיר שכל המטיילים כל כך מוקסמים ממנה ובאמת גם כן אפשר להבין למה, אין תנועת מכוניות בתוך העיר, הרחובות צבעוניים והבניה והבתים מפוארים ועתיקים, העיר כולה הוכרזה כאתר שימור בינלאומי ע"י ארגון אונסק"ו ובהחלט יש סיבה לכך.

 

* תמונת פנוראמה של טרינידד.

אז ביום מטיילים ונחים ובלילה יוצאים ונפגשים עם כולם ב CASA DELA MUSICA SALSA המקומית, שם יושבים על מדרגות בחוץ ויש להקה די טובה בד"כ אבל לא מוכרות כל כך, ומוזיקת סלסה אמיתית ומהנה, והרבה רקדנים מקומיים שרוקדים עם התיירים, אבל בד"כ כדי לשכנע את המקומיים לקחת שיעורי ריקוד, שם מורה לריקוד נחשב מקצוע מאוד טוב ומכניס ביחס למשכורות המקומיות פי כמה וכמה, משכורת חודשית ממוצעת של קובני הם עושים בשעה של שיעור!!!

שם גם כן גילינו את הקינוח שעשה לנו את הטיול, פלאן. קינוח ביצים בטעם וניל עם קרמל, מוגש קר בתוך פחית שתייה חתוכה, בארץ מוכר יותר כקרם ברולה, רק בלי הסוכר השרוף מלמעלה...

* פלאן!!!!

כמובן שגם כן פה היינו חייבים לבדוק את חוף הים אך לצערנו משהגענו לחוף הים הגשם והחורף הכו בנו קשות ולא נתן לנו ליהנות מהחוף

*חוף אנקון, באופק ניתן אפילו להבחין בגשם החזק.

לאחר מספר לילות במקום החלטנו להמשיך הלאה ועברנו לטייל בשתי ערים שככה פחות מתויירות ולא כולם מגיעים לשם, ככה לראות דברים שמחוץ למסלול הקבוע ואולי באמת למצוא את קובה שלא מחפשת איך להוציא ממך, התייר העשיר לכאורה, כסף.

אז הגענו לסיינפואוגוס, עיר מאה הלהבות, עיר נמל די גדולה ונחמדה אך ללא תעשיית תיירות ענפה כל כך.

מה שכן, גם שם כמו בשאר חלקי קובה, תמצאו תמיד איזה בית קפה או בר עם להקה שמנגנת.

* רוקד עם ידידה לצלילי מוזיקה בבר.

מצד שני כן תמצאו שם חיים רגילים של אנשים שמטיילים ברחובות וכמה מונומנטים ואנדרטאות די מרשימות, ויש כמובן את המאלקון (הטיילת על החוף) של העיר, שכיאה לעיירת נמל טיפוסית, מלא בדייגים שיושבים ומחכים לשלל במהלך היום.

* על המאלקון עם ילד מקומי.

חיי הלילה שם בהתאם, אחרי הכל לקובנים עצמם אין יותר מידי כסף לבזבז על מועדוני סלסה, ולכן בלילה שטיילנו לחפש לנו מקום טוב לרקוד סלסה, להיכנס לכמה מעגלי רואדה סוערים, להכיר את המקומיים שלא מחפשים את הארנק של התיירים כל הזמן, אבל לצערנו לא מצאנו את זה שם ופשוט כולם יושבים להם עם הרום והחברים במאלקון של העיר.

ככה לאחר לילה של שיטוטים חסרי סלסה וחסרי ריקודים החלטנו לעזוב את העיר  לטובת העיר הבאה על המפה ועברנו לקמגאוי, הנחשבת לעיר השלישית בגודלה בקובה, עיר די יפה, בעלת המון מבנים מרשימים ומונומנטים, וגם כן בעלת חיי לילה מאוד סוערים, שעליהם אחראים בעיקר המקומיים והמעט תיירים שמגיעים.

* מבנה עם דמותו של צ'ה גווארה בלילה.

אז הגענו בהתחלה לקאזה דל טרובה (שזה מעין בית שירה, שם מופיעים כל מיני להקות סלסה בעיקר) ושם אפשר להגיד מרוכזים כל התיירים שבעיר, המקום די יבש וחסר ריקודי סלסה סוערים ומעגלי רואדה של מקומיים, שם פשוט יושבים ומקשיבים להופעה שגם כן היא די עייפה. אז לאחר שהחלטנו שמיצינו את המקום, אימצנו לנו מקומי שיראה לנו מקום קצת הרבה יותר מעניין וסוער, ואכן הוא לקח אותנו למועדון של המקומיים שם, אז נכון שלא הייתה שם יותר מידי סלסה ולמצוא שם רואדה זה היה בלתי אפשרי ורוב השירים שהתנגנו שם היו רגאטון בעיקר, אבל למי איכפת? האווירה במקום הייתה ממש חמה ולוהטת, כולם רוקדים! רחבת ריקודים מלאה ומפוצצת, בקיצור באמת אוירה מקומית קובנית אותנטית כמו שחיפשנו ורצינו!!!

טוב אז אחרי שיטוטים בעיר, ולאחר קריאה מעמיקה על האזור בלונלי פלאנט,  כולל התעדכנות על מצב ההוריקנים שנמצאים אחת לכיוון הוואנה והשנייה לכיוון סנטיאגו דה קובה (היעד הבא אליו תכננו להגיע) החלטנו פשוט למצוא משהו חדש ומעניין באזור. התברר שיש באזור חוף ים שנקרא סנטה לוסיה והחלטנו ששם נפתח את השבוע הבא של הטיול...

טוב אז אמרנו לעצמנו, לא יכול להיות שאנחנו נמצאים בקובה כבר שבועיים שלמים ועוד לא נסענו על מכונית עתיקה מאי שם בשנות ה50...

החלטנו שאת המסע לעבר סנטה לוסיה, שנמצאת במרחק של כ-100 ק"מ נעשה עם מונית קובנית אותנטית.

* לפני שעולים למונית לסנטה לוסיה...

אחד מחופיה היפים של קובה, כאשר באזור נמצאים רק מלונות יוקרה, כאלה של הכל כלול. לאחר בדיקת התקציב, ודיון ממושך (טוב נו זה היה די קצר) החלטנו ללכת להתפנק ולבזבז קצת הרבה כסף.

אז ארזנו את המזוודות ויצאנו לדרך, הגענו למקום ומצאנו שבאמת יש רק בתי מלון שם, אין בתים, אין מקומיים, כמו שמורה של בתי מלון יוקרתיים. התחלנו לברר על המחירים והתנאים ונחתנו במלון שעולה 80$ לזוג ללילה במסגרת הכל כלול, לקחנו חדר וישר קופצים לבריכה.

בתוך הבריכה יושבים על הבר שבמים עם כוס של פינה קולדה עם רום על חשבון המלון (טוב נו זה היה על חשבון מה ששילמנו).

ככה ישבנו לנו שם 2 לילות במלון, אוכלים, שותים, רוקדים ומשחקים עם הצוות בידור, אפילו לימדנו אותם קצת עברית לאורחים הבאים שיגיעו לשם מישראל, אז במידה ותהיו שם ובערב בינגו תשמעו אותם קוראים מספרים בעברית, זה אנחנו אחראים לעניין!!!

*יושב על הבריכה ונהנה מהופעה.

טוב אז אחרי קצת זמן שמיצינו את הבריכה הלכנו למהות של המקום שבגללו הגענו, חוף הים... וואו, זאת המילה הראשונה שהוצאתי מהפה שראיתי את החוף, איזה מים טורקיז צלולים, איזה חול לבן, וקוקוסים פזורים על כל עבר, פשוט חוף ים קריבי יפיפה...

    

* בחוף של המלון עם ספורט ימי כלול

 

אז ככה הערבנו לנו 3 ימים, עם המון אוכל, שתייה, סלסה, רואדה, אפילו כמה ריקודי שורות נחמדים, צוות בידור וחוף ים מדהים כשבין לבין מתעדכנים בCNN על מצב ההוריקנים באופק.

לאחר יום גם כן גילינו שהחוף היפה והמדהים בכלל נמצא מרחק של 3 ק"מ מהמלון. אז לקחנו אופניים (שהיו גם כן כלולות במחיר) ונסענו לעבר החוף.

* אם תתמקדו מספיק תראו להקת עופות בנדידה.

 

הדרך לכשעצמה לחוף הייתה מדהימה, יש כל מיני חופים קטנים ונטושים, המון חיות קטנות שרצות על הכביש ומה יותר כיף מלנסוע על אופניים שלימינך נוף כמו בתמונה פה???

אז כמובן שעם הדרך עלו גם כן הציפיות מהחוף המיועד. מה אגיד לכם, איך שהגענו הכל התממש...!

אחד החופים היפים שראיתי בחיי. חול לבן, מים תלולים בצבע תכול וטורקיז, על החוף מפוזרים קוקוסים בכל עבר, בסמוך ישנה עיירה קטנטנה עם בתים צבעוניים צמודים למים שמוסיפים לאותנטיות של החוף...  מדהים!!!

 

* פלאיה קוקו בסנטה לוסיה.

 

ביום השלישי כבר אמרו שההוריקן שהיתה בסנטיאגו דה קובה הלכה ונעלמה והמקום חוזר לשגרה, מייד ארזנו את המזוודות ויצאנו לעבר האוטובוס לעיר.

מכיוון שעדיין מזג האוויר לא היה מסביר פנים החלטנו להמשיך לעבר ברקואה, העיר שרבים מגדירים כפנינה של קובה ות'אמת אפשר להסכים על זה.

בדרך האוטובוס עושה עצירה באיזה מקום שכוח אל, יוצאות כמה זקנות ומוכרות לך משהו שנקרא קוקורוצ'ו, מין תבשיל מתוק פלאים, עשוי קוקוס, דבש, פפאיה, גויאבה והמון סוכר... בהחלט אחד הדברים הטובים שטעמתי בקובה.

אז ירדנו מהאוטובוס והגענו לעיר, עיר לא כל כך הייתי קורא לה אלא יותר הייתי אומר עיירה, הכל מסביב ג'ונגלים, ומאלקון סובב את חוף הים של העיר. יש המון מסלולי טיול יפיפיים בעיר ומחוצה לה.

שם אתה ישר מריח את האוויר ומוריד 2 הילוכים למטה ונרגע. לא יודע איך להסביר אבל המקום הזה גורם לך פשוט לנוח.

אז ביום הראשון הלכנו לנוח קצת מכל הנסיעות ולחכות ללילה. עם בוא החשיכה, יצאנו לנו לכיכר המרכזית למצוא לנו סלסה קובנית כמו שאנחנו אוהבים, לצערנו עקב ההוריקנים כנראה שהאנשים לא כל כך הגיעו עדיין והמקומות היו די ריקים, אז ישבנו לנו על ביקה במזנון שם וחזרנו לישון, למחרת כבר התחלנו לגלות את הקסם של המקום, יצאנו לנו כל יום לטיול אחר, יום אחד לחוף הים, ישבנו להשתזף קצת, יום אחר הלכנו למערה של אינדיאנים משהו, טוב שזה לא היה אחד המקומות הכי יפים שראיתי שם, יש תצפית על הים פשוט מדהימה.

 ואחרי עוד קצת הליכה מגיעים למערה, די קטנה, חצובה בסלע, ובפנים יש מעין מים צלולים קרירים וכמובן תצפית על נופי העיר, פשוט מדהים אין מילים אחרות לתאר את המקום.

בעיר יש את הר היומורי (בתמונה) אותו טוענים ראה כריסטופר קולומבוס לראשונה מהים, ביומניו מתאר קולומבוס שראה הר בצורת אוכף, וניתן בהחלט לראות למה התכוון.

 

ביום שלאחר מכן הלכנו לשמורת היומורי, יש שם מסלול הליכה ובריכות עם מפלים לשחייה, יצאנו עם קבוצה של כמה אירופאים עם מדריך.

המונית עצרה לנו בכניסה לשמורה, או יותר נכון לומר בכניסה לג'ונגל...

הכל ירוק מסביב, נהר חוצה את המקום, ואציין ככה שהמים שם נקיים להפליא, בלי זבל שצף לו לאיטו על המים... לאחר שקיבלנו את מנת הים והטבע השבועית שלנו החלטנו לצאת לכיוון היעד הבא שלנו ולהתחיל את השבוע האחרון בטיול...

וכך החל לו השבוע האחרון, אחרי שיצאנו לנו מברקואה, עיר הג'ונגלים של קובה, לקחנו את האוטובוס ונסענו לנו לסנטיאגו דה קובה.

ת'אמת הגענו עם ציפיות מאוד נמוכות מהמקום אחרי כל ההשמצות על העיר ששמענו מכל התיירים שהכרנו ומכל מה שכתוב בספרים...

כולם אומרים שהעיר לא נראית משהו וכל מטר שאתה זז מציקים לך חינטרוס (מקומיים שמנסים לעשות כסף מתיירים אם ע"י למכור לך סיגרים מזויפים, או לסדר לך איזה צ'יקה ללילה, או איזה מסעדה או קאזה לישון בה) ושמאוד חם ושאין יותר מידי מה לעשות. הגענו לעיר ככה לקראת ערב, שמנו את המזוודות בקאזה ויצאנו להסתובב... עקב הקרבה הגיאוגרפית של העיר לג'מייקה, ניתן לראות השפעה מאוד חזקה של התרבות הג'מייקנית על האנשים, המון אנשים עם ראסטות וכובעים של בוב מארלי הולכים להם ברחובות וסגנון הדיבור שם הוא מאוד רסטפארי כזה... מזג האוויר שם חם מאוד עד לוהט... השמש קופחת על הראש כל היום.

מבחינת האינטראקציה עם האנשים, אכן אתה מרגיש מוקף בחינטרוס וכל שנייה שאתה הולך קופץ עליך מקומי שמציע את עזרתו ומרכולתו תמורת דולרים ספורים ובאמת באיזשהו שלב זה כבר מתחיל להעיק יותר מידי.

מבחינת חיי לילה, יש שם כמה מועדונים די יוקרתיים והופעות קברט אבל לא יצא לנו להגיע לשם. אנחנו הלכנו לבלות בקאזה דל טרובה המפורסמת של העיר...

בהחלט מקום שווה עם הופעות טובות, מה שכן המקום מאוד ממוסחר ומרגישים את זה מאוד אם זה בנערות הליווי שמתרפסות על התיירים או בקובנים שמחפשים תלמידים לבתי ספר ל- לימוד ריקוד הסלסה ורואדה.

למחרת עשינו לנו טיול בעיר ובהחלט יש מה לראות שם, העיר מאוד עשירה ומגוונת, השווקים אמנם לא כל כך אטרקטיביים אבל יש כמה מקומות נחמדים.

 

בגדול את הרוב האטראקציות של העיר מיצינו אחרי יומיים ואחריהם חזרנו להוואנה לקראת הטיסה הביתה.

הגענו לעיר והשלמנו קצת שעות שינה חסרות, אחרי הכל האוטובוס לא היה מי יודע מה נוח והנסיעה ארכה 13 שעות... אח"כ יצאנו לטייל בעיר העתיקה, הבתים והמבנים והמונומנטים פשוט יפיפיים ולא ניכרו שום סימני ההוריקן שהיה שם לפני שבוע. הכרנו עוד איזה 2 ישראלים והעברנו איתם את הזמן עד לטיסה.

ביום האחרון חזרנו לבריכה שלנו להירגע ולהשתזף פעם אחרונה לפני שחוזרים לחורף בארץ ואז בלילה האחרון לקינוח, הלכתי להופעה של הלהקה של קובה, להקת לוס ואן ואן האגדית! זוכת פרס הגראמי והאהובה עלי ביותר LOS VAN VAN!!!

 

*אני עם אחד מנגני להקת לוס ואן ואן       *הזמרים בפעולה...

מגיעים למועדון, תור כמו קצין העיר ביום ראשון בבוקר אבל כולם מחכים בתור כמו ילדים טובים, אז מי אני שינסה להפר את הסדר. מגיעים לקופה, קונים כרטיס ונכנסים פנימה.

האולם כמובן מפוצץ בתיירים ומקומיים עד שבקושי יש מקום לזוז, אחרי שכולם נכנסו, היו כל מיני הופעות פתיחה של ריקודים ושירים עד שהוילון החל לעלות אט אט למעלה...

16 נגנים וזמרים על הבמה, אקסטאזה מטורפת, חוויה מדהימה.אני ישר קופץ אל הבמה, כמובן שזה כבר אחרי תדלוק של כמה מנות של רום נקי, שיכור ומבסוט, עומד על הבמה, צועק, קופץ ושר כאילו שמחר אני עוזב את המדינה... אההה בעצם באמת למחרת הייתה הטיסה שלי.

בכל מקרה סיום יותר מוצלח לטיול שכזה לא יכולתי לתכנן....

טיול לקובה
תנאי שימוש באתר   ט.ל.ח!  מנהלי אתרים המעוניינים בהחלפת קישורים: 0542400476 או במייל: salsa10@gmail.com